עניין של שטח (ליטרלי)
לפני שבוע העצרת הכללית של האו"ם הצביעה 164 מול 1 (ו-6 נמנעות) על החלטה בשם "Correct the Map": זאת יוזמה שהובילה טוגו בשם הקבוצה האפריקאית, ושמעודדת ממשלות, בתי ספר וחברות טכנולוגיה לזנוח מפות עולם שעושות שימוש ב מרקטור לטובת מפה בעיצוב שנקרא Equal Earth. צרפת כבר הודיעה, באותו יום ממש, שהיא נוטשת את מרקטור במפות הרשמיות שלה; מייק וולץ, שגריר ארה"ב, הספיק להספיד את כל הסיפור כ"פרויקט אידיאולוגי רדיקלי" – בלי ששום בעל ברית אחר של וושינגטון בחדר טרח להצטרף אליו. שימו לב לפרופורציות: 164 מדינות מול אחת, על מפה. יש בזה כבר איזו אירוניה שמצדיקה את עצמה.
(ויש שיאמרו – ובצדק – שזאת החלטה שלא באמת קבעה שום דבר, שהיא לא מחייבת אף מדינה, והיא לא אוסרת על מרקטור, היא בסך הכל "מעודדת שימוש". גם המיני-סייט שבניתי כדי להמחיש את כל הסיפור (בהמשך הפוסט) מציין וממחיש את זה במפורש, כי "האו"ם מעודד שימוש" הוא ניסוח הרבה יותר מדויק מ"האו"ם החליף את מפת העולם". אבל זה בדיוק העניין – שההחלטה הזאת לא מחייבת כלום, ובכל זאת כל כלי תקשורת רציני בעולם דיווח עליה כאילו העולם התהפך על צירו. זה אומר לי הרבה יותר על הכוח הסמלי שיש למפה מכל תג משפטי שהיה יכול להיות תלוי בהחלטה.)
ההחלטה הזאת לא מחייבת כלום, ובכל זאת כל כלי תקשורת רציני בעולם דיווח עליה כאילו העולם התהפך על צירו.
וזה בדיוק הרגע להזכיר את מה שכל מי שלימד או למד עיצוב חזותי כבר יודע בעל פה, ולרוב שוכח ביום-יום: אין מיפוי ניטרלי ואין מפה שאומרת את האמת. אי אפשר לקחת כדור ולהשטיח אותו על דף בלי לשקר במשהו – וזו לא תקלה טכנית שתיפתר בגרסה הבאה, זו פשוט עובדה מתמטית. גאוס כבר קבע את זה לפני כמעט מאתיים שנה (, למי שרוצה להתרברב בזה במסיבה) – משטח כדורי לא ניתן להשטחה בלי לעוות שטח, זווית, מרחק או כיוון, ובוחרים רק באיזה מהם. כל מפת עולם היא בחירה מודעת (או, ברוב המקרים, בחירה שאף אחד כבר לא זוכר שנבחרה) על איזה שקר נצטרך לחיות.
מרקטור בחר לשמר זוויות – קו מצפן קבוע נראה עליו כקו ישר, מה שהפך אותו לכלי ניווט כמעט מושלם במאה ה-16. המחיר: ככל שמתרחקים מקו המשווה, השטח מתנפח בטירוף. ב 60° צפון השטח כבר מוכפל פי ארבע ביחס למציאות; גרינלנד, אי קר ודליל אוכלוסין שקטן מאפריקה כמעט פי 14, נראית עליו בערך באותו הגודל של היבשת כולה. זו לא תאונה אסתטית – זו החלטת עיצוב שהפכה, דרך 450 שנה של שימוש חוזר (ואחר כך גם דרך גוגל מפות, שאימצה גרסה משלה של מרקטור בלי לחשוב פעמיים, כי היא כבר הייתה "ברירת המחדל" המוכרת), לתמונת העולם שרוב בני האדם נושאים בראש בלי לשאול מאיפה היא בכלל הגיעה.
ופה בדיוק המקום שבו הייתי מבקש מכם לא להריע מהר מדי: לא "מתקן" את מרקטור. הוא לא הופך שקר לאמת – הוא בוחר לשמר שטח על חשבון צורה, ותראו מה קורה לרוסיה ולגרינלנד קרוב לקטבים כשמזיזים את המחוון בין ההיטלים: הן נמתחות לצורות שכמעט ולא מזכירות את עצמן. זו עדיין מפה שקרנית. רק שהשקר הזה משרת ערך אחר.
זו עדיין מפה שקרנית.
רק שהשקר הזה משרת ערך אחר
- מפה בהיטל מרקטור שומרת על זוויות וצורות מקומיות, ומעוותת שטח ומרחק.
- מפת Equal Earth שומרת על יחסי שטח, ומעוותת צורה – בעיקר קרוב לקטבים.
- אף אחת מהן לא "נכונה". שתיהן פשרות. השאלה היחידה שבאמת חשובה היא איזו פשרה משרתת איזו מטרה, ולמי.
וזה מוביל למחיר שהכותרת רמזה עליו:
הילדים והילדות שגדלים מול מפת מרקטור תלויה בכיתה סופגים גיאוגרפיה מעוותת עוד לפני שיש להם כלים לפקפק בה – ונשארים איתה גם כמבוגרים, גם אחרי שרואים תמונה מהחלל, גם אחרי שמישהו שם לפניהם את שני העיגולים זה לצד זה.
וזה, אגב, בדיוק מה שאני מלמד – בהקשר אחר לגמרי – כשאני מדבר עם הסטודנטיות והסטודנטים שלי על עיצוב ממשקים: ברירת המחדל היא לעולם לא ניטרלית, והיא כמעט אף פעם לא נבחרת מחדש – היא רק עוברת בירושה. מרקטור לא שרד 450 שנה כי מישהו המשיך לשכנע מישהו שהוא הכי נכון; הוא שרד כי הוא כבר היה שם, וכי לשנות ברירת מחדל עולה תמיד יותר מלהשאיר אותה כמו שהיא. זה נכון למפות בדיוק כמו שזה נכון לממשק שאתם פותחים הבוקר, לאפליקציה שאתם כבר לא זוכרים למה בכלל התקנתם, לטופס שממלאים בלי לשאול מי בדיוק עיצב אותו ולמה הוא נראה ככה.
תשחקו בזה רגע.
בניתי מיני-סייט אינטראקטיבי כדי שלא תצטרכו לקחת את המילה שלי על זה – אפשר לגרור בו בין ההיטלים ולראות בזמן אמת מה קורה לאפריקה, לגרינלנד ולרוסיה כשעוברים בין מרקטור ל-Equal Earth (ולעוד כמה היטלים, כי מרקטור מול Equal Earth זו בכלל לא הבחירה היחידה שקיימת – יש גם , , , , וכל אחד מהם עם סט הפשרות שלו). תשחקו בזה רגע, ואז תמשיכו לקרוא:
אם ההטמעה לא נטענת אצלכם – הקישור הישיר למעבדת ההיטלים.
אז לא, האו"ם לא "תיקן" את המפה. הוא בקושי נגע בה – החלטה לא מחייבת אחת, בהצבעה אחת, בלי שום סנקציה שתאכוף אותה. אבל הוא כן עשה משהו שממשלות בדרך כלל לא עושות: הוא הכריח כמעט את כל מדינות העולם להודות בקול רם, ברוב מוחץ, שהמפה שתלויה על כל קיר בכל כיתה היא בחירה, לא עובדה. השאלה שנשארת פתוחה היא כמה זמן ייקח לברירת המחדל הבאה – זו שכבר עומדת בתור, ושאף אחד עדיין לא שם לב אליה – להתחיל להיראות כמו האמת.
קדימה, אל תתביישו:
עוד דברים שכתבתי עליהם:
מה הטעם לעצב בלי טעם?
בשנת 2,000 סטיב ג'ובס הציג את Aqua ואמר שהכפתורים ״כל כך טובים שמתחשק לך ללקק אותם״ — הרגע שבו ממשק הפך לדבר שקורה לך.
כשהמשתמשים שלך לא יודעים לקרוא את השם שלך
אז השבוע הם שינו את הלוגו שלהם. לכאורה עוד ״ריענון למותג״… אבל זה הכיל בתוכו שינוי מהותי.
הצ׳טבוט האנושי שלך
בפינת הרחובות השישי ופולסום בסן פרנסיסקו יש שלט חוצות בעלות 6,000 דולר שמבטיח לכם את ממשק הצ'אט המוביל, המופעל על ידי AI.
יש לך מה להגיד על זה?
תגובות מגיעות ישירות אליי. בואו נדבר על זה.