יותר מדי אחוזים מהתקשורת האלקטרונית שלי מתנהלת בוואטסאפ, וזה לא מרצוני החופשי. גם לא משלכם, אם כבר. בישראל מדובר בכ־97% אימוץ (אנחנו במקום הראשון בעולם, איזו גאווה) – מה שאומר שאין באמת אופציה לצאת, יש רק אופציה להיעלב מהיציאה של אחרים.
אז תראו, אני לא חושב שוואטסאפ היא אפליקציה עם עיצוב לקוי. אני חושב שהיא אפליקציה שעיצבה מחדש את הדרך שבה אנשים מדברים זה עם זה, וזה שני דברים שונים לגמרי.
הטריק המרכזי הוא היברידי ומכוער: וואטסאפ היא מדיום אסינכרוני שמתחפש לסינכרוני. טכנית מותר לך לא לענות. מעשית, ה"נראה לאחרונה", שני הסימונים הכחולים ושלוש הנקודות המרצדות מייצרים שקיפות חד־כיוונית שמבטלת את הזכות הזו. תקשורת אסינכרונית אמורה להוריד לחץ; כאן היא מייצרת אותו יש מאין.
ומי שמנסה לצאת מהמשחק מקבל עונש סימטרי: כיביתם אישורי קריאה? יופי, עכשיו גם אתם לא רואים. זו לא פשרה, זה קנס. מערכת שמתמחרת פרטיות בכך שהיא מחזירה אותך לחוסר הוודאות שהיא עצמה נועדה לפתור.
הקבוצות הן פרק בפני עצמו. אין מנגנון אישור הצטרפות – כל אחד יכול לצרף אותך לכל דבר, בכל שעה, ואתה תגלה את זה מהתראה. ואם תרצה לצאת, האפליקציה תודיע על כך לכולם בשורה יבשה שנקראת כמו הצהרה פוליטית ("X עזב את הקבוצה"). כלומר: הכניסה בלי הסכמה, היציאה עם קנס חברתי. מי שתכנן את זה הבין היטב מה מחזיק אנשים בפנים.
מה שמעניין הוא איפה העיצוב נכשל בצורה כל כך יסודית שהוא מתהפך.
מחקר מאוניברסיטת Loughborough בדק את תוויות ה"הועבר" וה"הועבר פעמים רבות" – אותן תוויות שנועדו לבלום הפצת שקרים – ומצא שחלק מהמשתמשים פירשו אותן כסימן לחשיבות. כלומר העבירו יותר. רק מיעוט הבין שמדובר באזהרה. פיצ'ר שנועד להאט הפצת מידע מוטעה ושימש בפועל כתו תקן. אין הרבה מקרים כאלה, ואני חושב שכדאי ללמד אותם, ובכל מקרה שיהיה לנו בהצלחה במערכת הבחירות הקרובה…
ובמקביל, תגובות האימוג'י: מנגנון שהוזלה של תגובה אנושית לכדי לחיצה אחת, בדיוק במקום שבו היה נדרש משפט. משתמשים מדווחים שהם לוחצים על זה בטעות. מבחינת המערכת זו לא תקלה – זו אינטראקציה. ספירת אינטראקציות זו המטריקה, לא איכותן.
ה"מחק לכולם" השלים את התמונה: פיצ'ר תיקון שמותיר במקום ההודעה שלט ניאון שאומר "כאן היה משהו שהתחרטתי עליו". הסתרה שהיא בעצם הצבעה.
ועכשיו החלק שקצת פחות מצחיק. מחקר על עובדי בריאות בסעודיה מצא ש־63% מהם הציגו רמות מתח חריגות, 55.8% חרדה ו־48.6% דיכאון – בקורלציה לשימוש בוואטסאפ בעבודה. יש בספרות מקרה מתועד של עובדת שהתפטרה כי המנהל שלה ציפה לתגובה מיידית בלילות ובסופי שבוע. ויש כבר פסיקה (Case v Tai Tarian) שקבעה שהתנהלות בקבוצת וואטסאפ פרטית מהווה בריונות במקום עבודה ומצדיקה פיטורים. הקבוצה הפרטית, מסתבר, היא מקום ציבורי שרק מרגיש כמו סלון.
אז לא, זו לא רשלנות עיצובית. זו לא "חוסר עקביות בהיררכיה ויזואלית" ולא איזה חוב טכני שמישהו ישלם בגרסה הבאה. זו מערכת שממטבת בדיוק את מה שהיא נבנתה למטב – זמן מסך, תדירות פתיחה, מטא־דאטה (ההצפנה מגנה על התוכן, לא על מי־מתי־כמה־עם־מי) – ומצליחה בזה מעולה. השאלה "למה הם לא מתקנים את זה" מניחה שמדובר בבאג.
הדבר היחיד שנשאר לנו הוא לשים לב מתי אנחנו מתנהגים לפי כללי המערכת בלי ששאלו אותנו: התנצלות על תשובה באיחור של שעתיים, הודעה קולית של שש דקות שנשלחה כי היה קל, לייק על הודעה שהצריכה שיחת טלפון.
והנה החלק שכן מצחיק: את הטקסט הזה, ברוב המקרים, תעבירו הלאה בקבוצה.
יש לך מה להגיד על זה?
תגובות מגיעות ישירות אליי. בואו נדבר על זה.